<h1>כל בו הלכ' איסורי מאכלות סימן ק'</h1>
<h2>דף טז:</h2>
ואסרו חכמים לאכול מאכלים שרוב נפש בני אדם קצה בהן, ואף על פי שאין בהן צד אסור, כגון (מאכולת) [מאכלות] ומשקין שנתערב בהן קיא או צואה (ולחם סרוח) [וליחה סרוחה] וכיוצא בהן, וגם לאכול בכלים הסרוחין, וגם לאכול בידים מזוהמות, ועל גבי כלים מלוכלכים, שכל הדברים האלה בכלל אל תשקצו. וכל מי שאינו נזהר בכל זה, מכין אותו מכת מרדות. וכן אסור לאדם להשהות נקביו כלל, בין גדולים בין קטנים, שכל המשהה נקביו, משקץ נפשו, יתר על החליים שמביא על עצמו, שמתחייב בנפשו על זה, אבל ראוי לו להרגיל עצמו בעתים מזומנים, כדי שלא יתרחק בפני אדם, ולא ישקץ נפשו. וכל הנזהר בדברים אלו, מביא קדושה וטהרה יתירה על נפשו, ממרק נפשו לשם הקדוש ברוך הוא, שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים (אני ה') [כי קדוש אני].
